גבורות השם · פרק נ״ב, י״א

וטעם מחלוקת שלהם, כי לדעת רב "מתחלה עובדי עבודה זרה" הוא הגנות, שזהו גנות דבק בנפש, כי בודאי שאין הגוף מקבל פחיתות העבודה זרה, כי אם הנשמה. וטעם רב שחשב גנות נפש גנות יותר, שהגנות אשר דבק בנפש גורם אבדון, כי הנפש אשר תצא מן אשר ראוי לנפש, בסוף* תלך הנפש לאבדון, כדכתיב (ויקרא כג, ל) "והאבדתי את הנפש וגו'". ומפני שהוא מביא העדר גמור, ראוי להיות נחשב זה גנות יותר. ורבא סובר שהגנות אשר הוא דבק בגוף הוא יותר, שגנות שלו גנות נמצא ונראה עתה, ולפיכך "עבדים היינו" הוא עיקר הגנות. גם כי הגנות דבק יותר בגוף במה שהגוף הוא בעל חומר, וגנות דבק בו. אבל הנפש, אף על גב שהגנות בנפש מביא לידי העדר בסוף, אין זה דרך גנות כמו שהוא בגוף, שהגנות שייך בו במה שהוא גוף שפל בעצמו, שייך בו גנות, וזה ידוע.