ואמר "השתא עבדי", הוא לשון ארמי, "לשנה הבאה" הוא לשון הקודש, שלא אמר "שתא דאתית". והטעם כי רצה לומר לשנה הבאה יחדש לנו גאולה, כאשר יהיה שנה אחרת. ומפני שבלשון הקודש נקראת "שנה" מלשון שנוי, כלומר שהשנה נשנית פעם שנית, לכך אמר כי לשנה הבאה שנוי השנה יגרום גם כן שנוי זה, שנהיה בארעא דישראל. וחילוק יש בין "שנה" ו"שתא", כי "שנה" מלשון שנוי, וכל השנה נקראת על שחוזר הזמן. ולפיכך כאשר היה אומר על שנה העומדת אומר "הָשַׁתָּא עבדי", וכאשר יאמר שיחדש השנה שנוי, שיגאל אותנו, יאמר "לשנה הבאה", מלשון שנוי, שתחזור השנה פעם שנית, ואז יהיה שנוי גם כן של גאולה. ואפשר שכך הלשון "השנה הבאה" נקרא בלשון "שנה", מלשון שנוי, שיהיה חוזר השנה, ושנה העומדת נקרא "שתא". ואפשר לפרש "הַשְׁתָּא" מלשון התלמוד "הַשְׁתָּא אתינא", מלשון עכשיו. שאין לומר "השנה עבדי", שאולי נזכה ובשנה הזאת נהיה בני חורין. ולפיכך "השתא" אין פירושו השנה הזאת. ויש מפרש שלכך אמר בלשון הקודש, שלא יבינו הפרסיים שהם רוצים לברוח, ולפיכך אמרו זה בלשון הקודש. ודברי הבאי הם, שאם כן היה לו לומר "לשנה הבאה בארץ ישראל", למה "לשנה הבאה" בלשון הקודש, "בארעא דישראל" בלשון תרגום. ודברים אלו אין בהם טעם כלל.
גבורות השם · פרק נ״א, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.