מאמר זה סדרו חכמים ז"ל שיאמר כדי לפרסם ענין הלחם הזה, ושהוא לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. שמפני שקבעו לסדר הגדה על הלחם, כמו שדרשו (דברים טז, ג) "לחם עוני", שעונין עליו דברים (פסחים קטו:), לפיכך מתחיל בלחם, וקורא קרואיו אל* הלחם, כדי שיהיה נראה שכל מה שיאמר אחר כך הוא על הלחם שהתחיל בו. ואם היה מתחיל "מה נשתנה", לא נראה שהוא אומר דברים אלו על הלחם. וכשאמר "הא לחמא", וקורא את קרואיו אל הלחם, ואחר כך מתחיל "מה נשתנה", אז נראה שהוא עונה על הלחם הדברים האלו. ולפי שאין זה רק דברי בעל הבית, שקורא את הכל אל הלחם כדי לספר עליו הגדה, הוא בלשון שדרך לדבר אל בני ביתו, בלשון ארמי.
גבורות השם · פרק נ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.