גבורות השם · פרק נ׳, ב׳

ומפרש רש"י ורשב"ם (שם), וכך הוא דעת הרא"ש (פסחים פ"י סימן טז), שכך הוא מקשה; כיון דאין הקידוש הפסק בין נטילה ואכילה כאשר יקדש על פת, שהרי הוא נוטל ידים קודם קידוש, ואין הקידוש הפסק. הכי נמי כיון שהוא רוצה לקדש על יין, לא הוי הפסק הקידוש. לפי זה הא דקאמר רב ברונא "נטל ידיו לא יקדש", היה סובר שאסור לקדש על פת. ולא קיימא לן כוותיה דרב ברונא, דבודאי מקדש אפת, כמו שאמר רב יצחק. והוא הדין שאם נטל ידיו שמותר לקדש על יין, שאין חילוק בין קידוש יין ובין קידוש פת. והביא הרשב"ם ראיה לזה, שאם אתה אומר שאם נטל ידיו לא יקדש על יין, למה [לא] השיב רב ברונא אנא לענין יין הוא דאמרי דלא יקדש, אבל פת יקדש. אלא אין חילוק, כמו דמקדש על פת, מקדש נמי איין אחר נטילה.