וכמו שתמצא שההפכים יוצאים זה מזה בעבור שההפכים משלימים אל הכל, כך יש להם חבור יחד מזה הטעם עצמו. וזאת הסבה שהיו ישראל יושבים במצרים, אומה שהיא הפך להם, כמו שהתבאר, ואברהם באור כשדים. אמנם התיחסות זה מצד הפועל, שהוא הכל, ויבא ממנו הכל, ולכך הם מתיחסים, אבל בעצמם הם נבדלים. ולכך בהוית הפכים אלו דווקא יש להם חבור ביחד, כמו שהיה לישראל כאשר היו מתהוים במצרים, שהם הפכים להם. וכן אברהם נולד באור כשדים, שהוא הפכי לו, ויצא אברהם מתרח. ואחר כך היו נבדלים זה מזה, במה שהם בעצמם נבדלים בתכלית. ולפיכך אמר (שמות יד, יג) "לא תוסיפו לראותם עד עולם" במה שהם נבדלים זה מזה. רק לענין הוייה שיהיו הם לעם ישראל, יש להם חבור, כמו שהתבאר למעלה, כי יש התיחסות בהוייתם יחד, ובעצמם הם נבדלים. וכן אברהם, אחר שנולד באור כשדים אמר* לו (בראשית יב, א) "לך לך מארצך וגו'".
גבורות השם · פרק ה׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.