גבורות השם · פרק ה׳, כ׳

אמנם עיקר הפירוש כמו שאמרנו, כי ראוי בפרט שיהיו ההפכים יוצאים זה מזה כמו שאמרנו, בעבור היחוס וההצטרפות שיש להם ביחד, ששני הפכים משלימים להיות הכל בלי חסרון, שהרי יש כאן דבר והפכו, ואין עוד דבר חסר. וזהו ענין האחדות, שאין לענין האחדות רק שהוא הכל, ואין חוץ ממנו. ומפני זה ההפך האחד, שהוא חלק הכל, יוצא אל השלמה. ויוצא ממנו חלק שני כדי להשלים, עד שתהיה הפעולה, הנמשכת מן הפועל הוא השם יתברך, יש בה הכל, כמו שהפועל יש בו הכל במה שהוא אחד. ולפיכך מי שהוא אחד משלים להכל, וזהו מה שאמר (איוב יד, ד) "לא אחד", שהוא הכל. וכל שההפכים יותר רחוקים זה מזה, יותר ראוים לצאת זה מזה, שבשביל כך הם הכל במה שזה קצה האחד, והשני הוא הקצה השני, ובזה הם הכל. וזה שיצא אברהם מתרח, חזקיה מאחז.