גבורות השם · פרק ה׳, ב׳

ויש דמיון גדול ביניהם; שהיו ישראל יושבין בארץ מצרים, שלא היה עם מקולקלים כמותם, וישבו ישראל ביניהם זרע קודש וטהור. וכך הכשדים "עם לא היה", כמו שאמרו ז"ל במסכת סוכה בפרק החליל (נב:) שהקב"ה מתחרט על הכשדים שבראם, שנאמר (ישעיה כג, יג) "הן ארץ כשדים זה עם לא היה וכו'", כדאיתא שם. ואברהם הפך זה, שעיקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם, כמו שדרשו רז"ל בבראשית רבה (יב, ט) "אלה תולדות שמים וארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), אמר רבי יהושע בן קרחה, בזכותו של אברהם אבינו נברא העולם, אותיות "באברהם", שנאמר (נחמיה ט, ו) "אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' הארץ וכל אשר עליה", ולמה כל זה, (שם פסוק ז) "אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וגו'". הרי לך כי בשביל אברהם נברא העולם. וכן אמרו ז"ל בפרק קמא דע"ז (ט.) שית אלפי שני הוי עלמא; שני אלפים תוהו, והיינו מן בריאת עולם עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה, שהם ב' אלפים שנים, היה הכל תוהו, שלא היה תורה. וכשהיה אברהם בן נ"ב שנה היה עוסק בתורה, כדכתיב (בראשית יב, ה) "את הנפש אשר עשו בחרן", ומתרגמינן (שם) "דשעבידו לאורייתא", וקיימא לן בההיא שעתא היה אברהם בן נ"ב שנה. נמצא כי כל הדורות הראשונים היה תוהו, ואין בהם בריאה. ואין דבר שיותר תוהו כמו כשדים, כמו שאמרו בפרק החליל כדלעיל. והנה שם נולד אברהם, יסוד וראש אבן פינה, שבשבילו נברא העולם. הרי שיש כאן דמיון גמור; כמו שישראל היו לעם במצרים, האומה אשר הם מקולקלים מכל האומות, ושם נולדה האומה הקדושה גדורי ערוה ועבירה, וכן היה באבינו באברהם שהיה ראש אבן פינה, נולד בארץ כשדים, אשר עליהם נאמר שהקב"ה מתחרט בכל יום שבראם, מצד אשר הם אומה תוהו, ואין בה שלימות הבריאה, ועוד יתבאר בסייעתא דשמיא.