גבורות השם · פרק מ״ט, כ׳

אלא שאין כאן ראיה מוכרחת לזה כלל, כי כל ראיות שלו יש ל[נ]ו לדחות, כמו שדחה הרא"ש ז"ל (פסחים פ"י סימן כד). דלא אמרינן (חולין פז.) "משתי וברוכי בהדדי לא (-סגי-) [אפשר]" רק בברכת המזון, שהוא הפסק שתיה, אבל במקום דלא הוי הפסק שתיה, אין כאן הפסק. וכן מה שאמרנו דהוי מצות מחולקות, זה אין ראיה, ד"בורא פרי הגפן" מלתא בפני עצמה, והמצוה בפני עצמה. שאילו היינו מברכין על המצוה, היינו אומרים דיש לברך על כל מצוה ומצוה בפני עצמה. אבל הברכה שהוא ברכת הנהנין, מה בכך שהמצוה מחולקת, כיון שדעתו ליהנות ארבע כוסות כאחד, די בברכה אחת, כמו שאר ברכת הנהנין. ועוד, דהא כבר נתבאר למעלה דאף על גב שאמרנו שכל כוס וכוס מצוה בפני עצמו (פסחים קט:), אינם לגמרי מצות מחולקות. דאין לומר כלל שאם אין לו רק שנים או שלשה כוסות, שצריך לשתות ג' כוסות. ואם כן אינם מחולקים לגמרי, ולכך מברך ברכה אחת אכולם.