ויש ספרים דגרסי* בפרק ערבי פסחים (פסחים קג:) "הכא לא עקר דעתיה ממשתיא, כולהו חדא ברכתא אריכתא נינהו", עד כאן. ולפי זאת הגירסא משמע היכא דהוי כמו ברכתא אריכתא, כמו יקנ"ה, אז אמרינן דלא הוי הפסק. אבל בכהאי גוונא דודאי לא הוי כוס ראשון ברכתא אריכתא, כיון דכך סדר הכוסות שיפסיק (-ולשתות-) [מלשתות] ויאמר הגדה, הרי ההגדה הפסק. ולא קשיא מדברי רב אלפס עצמו מה שסובר שאם היה יושב ושותה וקידש עליו היום, שאין צריך לברך "בורא פרי הגפן" על כוס ראשון, ואין הקידוש הפסק כמו שאמרנו. דהתם כיון דאפשר בסעודה בלא קידוש, אף על גב דהוי הקידוש השתא חובה, אין הקידוש מפסיק. לאפוקי ארבע כוסות, כיון שכך הוא הסדר להפסיק בשתיה ולומר הגדה, הוי ההגדה הפסק. כך יראה דעת רב אלפס. ועוד נתן הרב טעם שכיון שהם מצות מחולקות צריך לברך אכל אחד ואחד, כדי לחלק אותם, כדלעיל.
גבורות השם · פרק מ״ט, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.