גבורות השם · פרק מ״ח, מ״ט

לכך בכוס של ברכה, כיון דהמים הם עלוי ליין, יש ליתן בו מים. אבל בשאר כוסות, אפילו לכוס של קידוש, לא בעי למצוה, כי אם בכוס של ברכת המזון. וכן מוכח בפרק המוכר פירות (ב"ב צז.), דקאמר שם אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח. ופריך למעוטי מאי, אילימא למעוטי מזוג וכו', עלויי עליה, דאמר רבי אליעזר, אין מברכין על יין עד שיתן לתוכו מים, עד כאן. משמע דאף בכוס של קידוש אין צריך, דאי בכוס של קידוש נמי אין מקדשין אלא אם כן יתן לתוכו מים, לא הוי להקשות "עלויי עליה", אלא הוי ליה להקשות "הא אין מקדשין אלא במים". אלא דווקא בכוס של ברכה צריך שיהיה בו מים, אבל בקידוש לא, וכן בארבע כוסות. וממילא כיון דצריך שיהיה כוס* ברכת המזון גופיה אינו מזוג לגמרי, כל שכן דכוס של קידוש וארבע כוסות בפסח אין מקדשין על המזוג לגמרי, דיין המזוג לגמרי לא נקרא בשם "יין" סתמא, אלא "יין מזוג", כך נראה.