ומהא דקאמר רבי יהושע בן לוי "השמש שאכל כזית מצה בהסבה יצא", יש לי ללמוד מדקאמר בדיעבד "יצא", שכל מה שאוכל מצה בליל פסח לכתחלה צריך הסבה. דאף על גב דיוצא בכזית אחד (פסחים מ.), אם אכל הרבה הכל היא מצוה אחת. ויותר עדיף שיהיה כל אכילתו במצוה, ולפיכך יש לו לאכול כל האכילה של מצה בהסבה, שהוא דרך חירות. דאם לא כן, למה נקט "השמש שאכל כזית מצה בהסבה יצא", אלא דוקא שמש שמשמש לבני סעודה, ואי אפשר לו להסב. אבל שאר כל אדם יסב כל זמן שאכל מצה. כי אכילת כזית שאמרו חכמים בכל מקום, היינו לענין זה שיוצא בו, אבל אם אכל יותר, הכל נחשב אכילת מצה של מצוה. ולפיכך למה יבטל עצמו מן המצוה, וכן פירש הרמב"ם ז"ל.
גבורות השם · פרק מ״ח, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.