גבורות השם · פרק מ״ח, כ״ו

וקאמר בגמרא (פסחים קח.) פרקדן לא שמיה הסבה, [הסבת ימין לא שמיה הסבה], ולא עוד, אלא שמא יקדים קנה* לוושט. רש"י (שם) פירש "אפרקדן קאי, שמתוך שצוארו שוחה לאחוריו, שיפוע כובע הסותם פי קנה נפתח ומתקפל למעלה, והקנה נפשט למעלה, והמאכל נכנס לתוכו [ונחנק]". ורשב"ם ז"ל (שם) פירש אהסבת ימין קאי, ד"הוושט הוא על דרך ימין, ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאליו כשהוא מטה כלפי ימין", כך פירש הרשב"ם. והשתא לפי פירוש זה, אטר יד ימין מסיב כשאר אדם על צד שמאל, שאם (-ישב-) [יסב] על צד ימין, נפתח הכובע מאליו. ולפירוש רש"י, הסבת ימין הטעם משום דצריך לאכול בימין, לכך הסבת ימין לא הוה הסבה. וכתבו הרא"ש ז"ל (פסחים פ"י סימן כ) והטור (או"ח סימן תעב ס"ג), כי לדברי רש"י ז"ל אם הוא אטר יד ימין, מסב על השמאל. ודחה הרשב"ם פירוש רש"י, דאי הוה קאי על פרקדן, הוי ליה למסמכינן* על פרקדן, ולא על הסבת ימין. ולפירוש רשב"ם כך יהיה פירושו; הסבת ימין לא שמיה הסבה, משום דצריך לאכול בימינו. ואין לפרש משום ד"שמא יקדים קנה לוושט", דזה אמר אחריו "ולא עוד וכו'". ואם כן לפי טעם הראשון הסבת ימין לא שמה הסבה, ואם הוי אטר יד ימינו, מסיב על שמאל, דהוא ימין לכל אדם. ואחר כך אמר "ולא עוד וכו'", לפירוש זה אטר יד ימינו מסיב על שמאל של כל אדם. ואפשר לישב דהכי פירושו; "הסבת ימין לא שמיה הסבה", שאין דרך בני אדם להסב על ימין, שמא יקדים קנה לוושט. ואם כן לאו מצוה עביד. "ולא עוד", אלא שהוא סכנה לו, "שמא יקדים קנה לוושט".