אמנם בודאי הא מילתא נראה פשוט, אם אין שום מים במצה, דבכהאי גוונא לאו משום מצה עשירה בלבד אינו יוצא בה, רק משום דלא בא לידי חימוץ. ובודאי במצה שאינה בא לידי חימוץ אינו יוצא בה כלל, אף בשעת הדחק, דהוי כמו אורז ודוחן, דלא הוי מצה כלל, וכהאי גוונא בודאי שרי. ורבינו תם שהיה מתיר, בודאי כהאי גוונא התיר. והא לא הוי טעמא משום מצה עשירה, שזה שייך במצה שיש בה מים ומי פירות ביחד, דזה בא לידי חמוץ, רק דהוי מצה עשירה. אבל אם נלושה במי פירות בלבד, דבר זה לא בא לידי חימוץ, ושרי לגמרי. והא דתנן (פסחים צט:) לא יאכל מן המנחה ולמעלה בערבי פסחים, הטעם משום חיובא* דמצה, שלא יבא לאכול מצה אכילה גסה (פסחים קז:).
גבורות השם · פרק מ״ח, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.