ואף לדברי הרא"ש דכל מיני תרגימא שרי אפילו אינו אוכל דרך טיבול, אפשר לאוקמה במצה המבושלת ופרוסה קיימת, וקיימא לן כרבי יוסי (ברכות לח:) שאין יוצא במבושל, דבעינן טעם מצה. אף על גב דלענין המוציא בודאי לחם הוא, ומברכין עליו "המוציא" היכא* שהפרוסה קיימת ויש כאן תואר לחם (ברכות לז.), לענין מצה לא נקרא "מצה", כיון שאין בו טעם מצה שהוא מבושל. ושמא בהאי גוונא שרי בערב פסח, דלאו מצה הוא כלל. אבל מצה עשירה "מצה" היא.
גבורות השם · פרק מ״ח, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.