ואמר* (שמות טו, יח) "ה' ימלוך לעולם ועד". רצה לומר כי הוא יתברך אחר שהביאם אל הר נחלתו, אל מקדש ה' אשר כוננו ידיו, אז השם יתברך נקרא "מלך", כי מלכותו בבית המקדש בפרט. וראיה לזה, כי כל חותמי ברכות במדינה עונין "אמן", ובמקדש עונין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וזה מפני* שכבוד מלכותו בבית המקדש דוקא. ואמר "ימלוך", מפני שהמלכות שלימה תהיה לעתיד דוקא, שנאמר (עובדיה א, כא) "ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה", לא עתה. וזה שאנו נוהגים לומר אחר פסוק זה* "ועלו מושיעים בהר ציון וגו'".
גבורות השם · פרק מ״ז, צ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.