ואחר כך אמר (שמות טו, יז) "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך". פירוש, אחר שעברו אלו שתי העברות, הביאם ונטעם בהר נחלתו, וזהו בית המקדש שנקרא "נחלתו", כי הנחלה אין לה הפסק, כי היא לאדם מן האבות, ואינו דבר שהוא מתחדש ובא על ידי מעשה לשעה אחת, רק כך היא נמשכת מהתחלתו. ולזה הטעם נקרא בית המקדש "נחלה", כי הוא דבר שאין לו הפסק. וזהו שהזכיר אצלו נטיעה, כי הנטיעה גם כן קיימת, ואין לנטיעה סלוק והסרה כלל, אבל הוא נשאר במקום, שהוא נחלה עולמית.
גבורות השם · פרק מ״ז, פ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.