גבורות השם · פרק מ״ז, ע״ג

סמך אחריו (שמות טו, יב) "נטית ימינך תבלעמו ארץ". רצה לומר כי הוא יתברך מפני שהוא נבדל מן הנמצאים, הוא נוטה ימינו מהם תבלעמו ארץ. וזה כאשר הם אינם ישרים בעיניו יתברך, נוטה ימינו מהם, ונבדל הוא יתברך מהם, והם נבלעים בארץ לגמרי, עד שאינם נמצאים. ולא כך כל הכחות הממונים על דבר מה, אינם יכולים להיות נבדלים. אבל הוא יתברך נבדל מן הנמצאים, ומפני שהוא יתברך נבדל מהם, כשהם יוצאים מן הראוי, נוטה ימינו מאתם, ונבדל מהם והם נאבדים. וזכר כאן שני דברים; האחד, הפלאות אשר הוא מחדש בעולמו לעשות מן הים יבשה, וכיוצא בזה, דבר זה נקרא "פלא". וזהו חדוש בריאה אשר הוא יתברך פועל בעולם. אמנם אבוד האויבים אין בזה פעל השם יתברך, רק אשר הוא נוטה ימינו, אשר בו הם תלוים הנבראים, כמו שאמר הכתוב (תהלים פט, ג) "אמרתי עולם חסד יבנה". וכאשר הוא מטה ידו הימנית, תבלעמו ארץ.