גבורות השם · פרק מ״ז, ס״ט

"וברוב גאונך וגו'" (שמות טו, ז). שאל תאמר אחר שפעל ה' בכחו הגדול, הרשעים נחשבים דבר מה לפני הקב"ה, ולכך היה פועל בכחו הגדול. ועל זה אמר (שם) "וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש", שאין נחשבים לפני הקב"ה, ואינם דבר. ושלא תאמר כי היה לפני הקב"ה טורח, שאף שאין הרשעים נחשבים רק כקש, מכל מקום הרי היה מכה בהם בכחו להביא עליהם מכה גדולה, ולדבר כזה צריך כח וטורח גדול. אמר שכל אלה פעל הקב"ה לא בטורח, עם שהיתה המכה גדולה מאוד. ועל זה אמר (שם פסוק ח) "וברוח אפיך נערמו מים וגו'", כי לא בטורח ולא ביגיעה פעל זה, רק ברוח אפיו נערמו מים. ובא עוד* לומר לך כי כל מעשיו בחכמה ובמדה הראויה. לפי שהאויב אמר (שם פסוק ט) "ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי", בכח ובזריזות. והוא יתברך הראה לו כי אין דבר בזרוע בשר, ו"נשף ברוחו כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים" (שם פסוק י). כי הם היו זריזים מאד, ש"אמר האויב ארדוף אשיג וגו'", ועתה היו כעופרת שמהרו לטבוע, כמו העופרת שנצלל במהרה. ודרך הזריז להיות עומד כנגד הבא לאבדו, ואינו נאבד במהרה, ואלו צללו כעופרת, שהוא נצלל במהרה מאוד. והראה הקב"ה שאין זריזות לרשעים.