"משה ובני ישראל" (שמות טו, א). הזכיר "משה" בפני עצמו ו"ישראל" בפני עצמו. ודבר זה כי השירה מורה על אמיתת מדריגת של בעל השירה, וכמו שיתבאר בסמוך. ומדריגת משה שהיה נבדל במעלתו מכל ישראל, ולא היה נכלל עמהם, כמו שהתבאר למעלה פעמים הרבה, ולכך לא נשא אשה מבנות ישראל. ואין משה אדם פרטי כמו שאר אנשים בישראל שהם פרטיים, כיון שלא היה נכלל בתוך כלל ישראל. ולפיכך היה שקול נגד כל ישראל (מכילתא שמות יח, א). ולכך זכר "משה" בפני עצמו ו"ישראל" בפני עצמם*, ודבר זה מבואר.
גבורות השם · פרק מ״ז, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.