ולפיכך דור אנוש שעשה להם מן היבשה ים, נאמר "אז הוחל", וזה כי לשון "אז" מורה על העתה המיוחד, שאין בה חלוק זמן כלל. ולפיכך כאשר עשה מן היבשה ים, היה מורה זה על אחדותו יתברך, ולכך נאמר "אז הוחל לקרא בשם ה'". שמפני שהם היו מחללים אחדותו יתברך, שהיו עובדים עבודה זרה, כי דורו של אנוש התחילו בעבודה זרה, ולפיכך עשה להם מן היבשה ים, להודיע אחדותו, שכל אשר מושל על דבר והפכו בזה נראה שהוא אחד ואין כאן זולתו. ועתה הודיע שהוא יתברך אחד, והכל ברשותו, ועשה להם נס לעשות מן הים יבשה. ולכך ראוי לקלס אותו בזאת המלה, שזאת המלה של "אז" בעצמו יש בה האחדות, שהיא העתה שאינה מחולקת.
גבורות השם · פרק מ״ז, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.