גבורות השם · פרק מ״ז, כ״ד

ומשני (עירובין יט.) 'דלמא ההיא דירושלים', כלומר שהכל הוא פתח אחד. שאם הוא יתברך משגיח בבני אדם ובמעשיהם, ואינו עוזב אותם, אם כן בודאי הוא משלם להם גמולם גם כן. שאין סברא לומר שיהיה הוא יתברך רואה מעשיהם ומשגיח, ולא יפקוד על חטאם. והרי אנו רואים כי יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ואם הוא מאמין בודאי שהוא יתברך משגיח בבני אדם, אי אפשר שלא יאמין שלא יהיה לרשעים גמולם אחר המיתה, שאם כן לא היה נפרע הרשע על מעשיו. ולכך מן ההשגחה נמשך השכר והעונש, ואי אפשר לומר שהכל הוא בעולם הזה, ולכך מוכרח לומר שיש עונש אחר מיתה בגיהנם. ועם כי באמת כי מאמר הזה יש לו עוד סוד נסתר ונפלא מאוד, מכל מקום פירוש זה נכון ומקובל כאשר תעיין בו.