גבורות השם · פרק מ״ז, י״ב

ועוד, כי מה שהיה משנה השם יתברך הים ליבשה, שהוא דבר אל הפכו, בזה נראה כי הוא יתברך בידו הכל, ואין חוץ ממנו. וזה כי כאשר אחד מושל על דבר אחד, הנה אין בידו הכל, רק דבר אחד פרטי. אבל כאשר הוא מושל על דבר והפכו, שהיה משנה המים ליבשה, הרי ברשותו הים, כיון שמשל עליו, ובידו היבשה, כיון שעשה הים יבשה, והרי אין בידו דבר אחד פרטי. וההפכים, במה שהם הפכים, אין להם שייכות זה אל זה כלל, שתאמר שהוא מושל על ענין אחד. רק נראה שהכל ברשותו, ואין חוץ ממנו. ולפיכך הוא יתברך בלבד מושל על ההפכים שהם בעולם. ומכל שכן כאשר נחבר שני הדברים יחד, כמו שהיה השנוי הזה הים ליבשה. שהים אינו דבר פרטי כמו שהתבאר למעלה, שמורה זה כי הכל ברשותו, במה שהיה המופת הזה שהוא כללי, והיה מהפך הים אל הפך שלו, ודבר זה יתבאר בסמוך עוד. ולפיכך אמרה רחב (יהושע ב, י) "כי שמענו אשר הוביש ה' מי ים סוף וגו'", זכרה המופת הזה, כי זה בעצמו מורה כי בידו הכל ואין חוץ ממנו, ומאחר שבידו הכל אין זולתו, כמו שיתבאר.