גבורות השם · פרק מ״ו, כ״ה

אבל יום הכפורים מצד בחינה אחרת, מצד שהעולם הוא אל המלך, הוא השם יתברך, כמו העבד שהוא לאדון, והוא שלו. ובזה הקב"ה מכפר להם החטאים, מאחר שהם שלו. ולפיכך ראש השנה יום הדין, כי במה שהוא יתברך מלך מושל על העולם, יש כאן שתי בחינות; האחת, הוא המשפט עליהם. ומצד בחינה אחרת הוא מוחל וסולח. כי במה שהם עמו והוא מלכם, אינם ראוים להיות ברשות אחר, ולא יתן להיות מושל עליהם מלך נכרי*. וכאשר בני אדם חוטאים לפניו, והם נכנסים ברשות אחר, הוא היצר הרע, שנקרא "מלך גדול", כדכתיב בספר קהלת (ט, יד) "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה* מלך גדול וגו'", שהענין הזה נאמר על היצר הרע שמושל על גוף. ומצד שהוא יתברך מלך העולם, וכל הנמצאים הם שלו תחת רשותו, ואינם לאחר, יֵצְאוּ ביום הכפורים מרשות המלך היצר הרע, שכבר נסתבכו בו כל השנה, ונכנסים אל רשות הקב"ה, כי שֵׁם מלך ה' צבאות נקרא עליהם.