גבורות השם · פרק מ״ו, כ״ב

אמנם ענין ראש השנה ויום הכפורים, כמו שאמרנו לך לפני זה כי המועדים הג' נגד שלש בחינות שיש לעולם בכללו, כמו שהתבאר; הבחינה האחת, מצד שיש לעולם התחלה מאת ה', וזהו חג המצות. וכנגד בחינה שנית, מצד שהעולם הוא שב וחוזר אליו, ואינו מקוים רק בו יתברך, וזהו חג הסוכות*. וחג השבועות בחינה שלישית, מה שיש בעולם השלימות יש לו דביקות בו יתברך, וכמו שהתבאר למעלה. אמנם ראש השנה ויום הכפורים הוא במה שהוא יתברך מלך ואדון העולם, שיש לעולם מעלה יתירה מאוד מאוד שאינה בכלל הענינים הראשונים, שהוא יתברך מלך ואדון העולם, והכל תחת רשותו. ולפיכך מזכירים באלו ימים מלכותו יותר. וראש השנה הוא יום הדין, כי במה שהוא מלך העולם הוא בעצמו הדין על העולם, כי המלכות הוא הממשלה על העולם, וממשלתו הוא מדת דינו, כי אין הוא* יתברך צריך לדון בעדים ובראיה, אבל הוא עד ודיין, ולפיכך במלכותו היא מדת משפטו.