גבורות השם · פרק מ״ו, ט״ו

אמנם מה שתמצא בחג השבועות מה שלא תמצא בשני החגים, ששני החגים הוקבע להם זמן בחדש, אך חג השבועות לא הוקבע לו יום בחדש, רק הכתוב תלאו בחג המצות לספור חמשים יום. דבר זה הוא כי חג השבועות וחג המצות מתיחסים זה לזה, שייכים זה לזה. כי כבר אמרנו לך כי חג המצות הוא התחלת הויה, והוא דומה לימי בראשית. ותכלית שלימות הויה הוא בתורה, כי התורה השלמת הנמצאים, שכן דרשו ז"ל במסכת עבודה זרה בפרק קמא (ג.), הוסיף ה' בששי לומר (בראשית א, לא) "יום הששי", מלמד שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששה בסיון; אם ישראל* יקבלו התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. פירוש, כי תכלית שלימות העולם בתורה, ואם אין תורה אין כאן שלימות. ולפיכך אם לא יקבלו ישראל התורה, יחזור העולם לתוהו ובוהו. מזה הטעם תולה חג השבועות בחג המצות, כי בחג המצות יצאו ישראל ממצרים, וזהו הויה חדשה של ישראל. ותכלית הויה הזאת לא נשלמה רק בקבלת התורה, שאז הויה שלימה, ולא קודם. וכן הקציר נתלה באביב, שידוע שאחר זמן של האביב הוא הקציר, והאביב מביא הקציר, ואין לו זמן מיוחד. ולא כן האסיף, שאינו תולה בקציר ולא באביב, אלא כאשר מתחילין ימי גשמים. ועוד יתבאר טעם לזה.