גבורות השם · פרק מ״ה, י״ד

אמנם בפרשת ציצית נאמר (במדבר טו, מ-מא) "ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' אני ה' אשר הוצאתי אתכם וגו'". זכר יציאת מצרים, מפני שאמר (שם פסוק לט) "וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם", אמר שראוי לכם לעשות כל המצות, שאתם ראוים לזה מצד ש"הוצאתי אתכם מארץ מצרים". כי מאחר שיצאו מארץ מצרים, שזהו הוראה על מעלה עליונה, ומפני זה ראוי לכם לקיים מצות ה', שכל מצות ה' הם מצות אלקיות, אשר שאר אומות מצד הגשמי והחומרי* שבהם אין ראוים למצות אלקיות, שהם דרכי ה', רק ישראל מצד מעלתם האלקית שקנו כשיצאו ממצרים. וכן נאמר תמיד בקיום המצות (דברים ו, כ) "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים וגו'", והתשובה (שם פסוקים כא, כד) "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוצאנו ה' וגו' ויצונו ה' וגו'". ורצה לומר גם כן כי מאחר שהיינו עבדים לפרעה במצרים, "ויוציאנו ה' וגו'", שזה הוראה שאין ישראל כמו שאר אומות, שאין ראוי להם המצות האלקיות, שלא יתחברו דברים אלקיים אל דברים החמרים. אבל ישראל שהוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, נראה כי ישראל נבדלים מענין החומר, שהרי הוציאנו ממצרים על ידי שנוי הטבע, ולפיכך ראוים אנחנו לעדות וחקים ומשפטים אלקיים, אשר אין ראוים לכל האומות.