גבורות השם · פרק מ״ד, ה׳

ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סא.), אמר רבי שמעון בן יוחאי, קברי הגוים* אין מטמאים, שנאמר (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרוים "אדם", ואין האומות קרוים "אדם", עד כאן*. וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חלוק. כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי ושאר בעלי חיים הם בלתי שכלי, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומר יותר, ויעיד עליהם מעשיהם, שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם. ואצל ישראל, אף המדה הפחותה שבהם יורה על השכל. שהמדה הפחותה שהם קשי עורף (שמות לב, ט), אינם חוזרים מדרכיהם (רש"י שם), וזה יורה על העמידה והקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות. והמדה הנבחרת שיש לאומות מורה על החמרים, כמו שאמרו ז"ל (מכילתא שמות יב, א) הגוים קלים לשוב בתשובה. ומדת ישראל הפך, שהם עם קשי עורף. ולכך אמרו ז"ל (מכילתא שם) שלא היה רוצה יונה בן אמתי להתנבאות על נינוה, שהיה יודע שהאומות יחזרו בתשובה. וזהו גם כן יורה על חמרית, שנקל להשתנות, כמו כל חומר שנקל לקבל שנוי. הרי כל ענין ישראל מורה שהם נבדלים מן החומר, וכל ענין האומות מורה שכלם* חומרי. ומכל שכן המדות הטובות והחשובות שהם באומה הנבחרת; הרחקת הזנות והתעוב, ושאר מדות הפחותות, המורה על שהם נבדלים מן החומר.