גבורות השם · פרק מ״ג, ט׳

וכאשר עוד תבין דברי חכמה, תדע כי כאשר יש כאן אחדות אל הזיוג, כמו שהיו מתדבקים ומתאחדים* על ידי תשוקת האשה, אז יש כאן זיוג אלקי. וזה שכבר התבאר פעמים הרבה בזה הספר כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא ענין אלקי, כי אחדות הוא שייך אל ענין נבדל מגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי. ולפיכך כאשר יתאחדו באחדות גמור, חבורם ענין אלקי, לא* גשמי. וזה שאמר כי היו נזקקות בין שפתים, שזהו בין גבולי השדה, ובין הגבולים נבדל מן גוף השדה, מיוחד לעצמו. ובא לומר לך כי כאשר היו מזדווגים ביחד, היה להם חבור אלקי מיוחד לעצמו*, נבדל מן הגוף, רק חבור אלקי מפני האחדות הגמור שהיה להם, כי האחדות מדריגה אלקית. ולפיכך אמר שהיו נזקקים בין המשפתים, כי בין המשפתים הוא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו, נבדל מן גוף השדה*. וכך היה להם חבור מיוחד, שאינו חבור של גוף, רק חבור מיוחד אלקי, נבדל מן הגוף. והדמיון הוא שוה לגמרי למקום [בין] משפתים כאשר תבין, כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות, והבן זה.