וכאשר תבין עוד דברי חכמה מאוד, כי אכילת טבלים הם הפך מדריגת רבי פנחס בן יאיר, שהרי הטבלים יש בהם עירוב, שהתרומה מעורב בהם. ומדריגת רבי פנחס אין אצלו עירוב, שהוא מוציא דבר שהוא נסתר לאור המציאות, והאור ברור בלי עירוב. ולפיכך נקרא התחלת החושך "ערב", מלשון עירוב, והתחלת האור מלשון "בקר", שהוא לשון בקור* בין דבר לדבר, הפך העירוב. וכאשר הגיע רבי פנחס בן יאיר למדריגה זאת שהיה לו מדריגת השכל, והיה מוציא לאור השבוי מן החושך במעשה השכל, היה דרך צדיקים כאור נוגה, שלא להמצא* במחיצתו העירוב, כי זהו שהכל אצלו אור, ואין חושך. ואף אצל החמור, שהוא חמרי, ואין מצדו רק חושך ולא אור, מצד שהיה מצטרף אל רבי פנחס בן יאיר, לא היה רוצה לאכול טבלים, כי דבר זה לא שייך במדריגת רבי פנחס בן יאיר.
גבורות השם · פרק מ״א, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.