גבורות השם · פרק מ״א, י״א

אבל רבי פנחס בן יאיר, במדריגתו העליונה שלו, הוא גובר על המונע החמרי. ואמר לו* "חלוק לי מימיך ואעבור בך", שלא יהיה החמרי מונע אל מדריגתו. והשיב הנהר, רצה לומר הענין שנמצא בחומר זהו התשובה, אף כי אין שייך תשובה בחתוך לשון, וזה תמצא הרבה מאוד, ואין צריך ראיה. ואמר לו הנהר "אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני", אבל מה שאני עושה רצון השם יתברך, דהיינו לעשות מה שנברא עליו במנהגו של עולם, שעל זה ברא אותו השם יתברך, והוא עושה באין הפסק, כמבואר למעלה. אבל האדם אין מדריגתו כך, כי הוא אפשרי בלבד; אפשר שיעשה, ואפשר שלא יעשה. והדבר שהוא מסודר כך שיהיה תמיד, ואינו אפשרי, הוא יותר במדריגה על האדם, שהוא אפשרי במעשיו. ולפיכך אין ראוי שיהיה גובר האדם על הדבר שהוא טבעי, שהוא בתמידות.