דעת רבי יוסי הגלילי כי קריעת ים סוף היה בשביל הצרה שהגיע לישראל, ובשביל הצרה ראה הקב"ה עקידתו של יצחק לפניו, כאילו היה נשחט יצחק, ובשביל כך קרע להם את הים. כי כאשר ישראל נתונים בצרה, זוכר להם עקידתו של יצחק, ומושיע אותם בעת צרה. ודבר זה גם כן ענין* נפלא, כי לא היה כיום הזה, שכל ישראל בשעה אחת הגיעו לצרה אחת בפעם אחד. ואין ספק שהוא יתברך זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם, שדבר זה מסוגל לישראל לזכור להם בעת צרתן, ואין כאן מקומו להאריך. ואז בזרוע נטויה היה בוקע הים, דכתיב (ישעיה סג, יב) "מוליך לימין משה זרוע תפארתו". ולפי זה גם כן היה קריעת ים סוף מן השם יתברך, ובכח הנבדל קרע הים. ורמזו זה במקום אחר (ספרא ויקרא כו, מב), במה שלא נאמר זכירה ביצחק, רק (ויקרא כו, מב) "ואת בריתי יצחק", כי דבר זה לא נבדל ולא נשכח מאתו, ולכך קרע הים הוא בעצמו.
גבורות השם · פרק מ׳, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.