גבורות השם · פרק מ׳, י״ח

ואם יש לך דעת להבין, תדע כי מה שבקע אברהם עצי עולה, הוא בעצמו ענין זה. כי החמרים נקרבים אל השם יתברך, שהוא נבדל מן החומר, וראוי שיהיו נקרבים אליו יתברך החומרים. כי כל ענין הקרבן הוא להודיע כי בהתבונן מציאות השם יתברך, אין אצל מדריגתו מציאות לשום נמצא. כי הוא יתברך נבדל מכל חומר בעולם, ואם כן במעלתו ובמציאותו אין דבר חמרי נמצא. ולכך היו מקריבים אליו הקרבנות, לדעת כי הדברים החומרים אין להם מציאות אצל השם יתברך, שהוא נבדל מן החומר, והכל נקרב אל השם יתברך, שהוא נבדל מן החומר. ואברהם הוא המשמש לזה, שיש לו גם כן מדריגה אלקית. וכמו שהשם יתברך, שהוא נבדל לגמרי מן החומרים, נקרבים אליו החומרים, עד שאינם נמצאים, אברהם שיש לו מדריגה אלקית, מדריגתו על החומרים, והוא שמבקע את החומרי, וזהו התחלת הקרבתם אל השם יתברך.