גבורות השם · פרק ד׳, ז׳

ובמסכת כתובות פרק מציאת האשה (סו:), תנו רבנן, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו הולכים אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים. כיון שראתה אותו, נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו, רבי פרנסני. אמר לה, בת מי את. אמרה, בת נקדימון בן גוריון. אמר לה, ממון אביך היכן הוא. אמרה לו, רבי, לא כהדין מתלי מתליא בירושלים; מלח ממון חסר. ואמרי לה, חסד. ושל חמיך היכן הוא, אמרה לו, בא זה ואיבד זה. אמרה לו, רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי. אמר להם לתלמידים, זכור אני כשחתמתי על כתובתה, והייתי קורא אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה. אשריכם ישראל, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בכם. וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, מוסרם* ביד אומה שפילה, ולא ביד אומה שפילה, אלא ביד בהמתן של אומה שפילה.