גבורות השם · פרק ד׳, ה׳

ובשביל זה קרא יחזקאל את מצרים "חמורים", "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ), להודיע כי ענין מצרים חומרים, וכל פעולתם נמשך אחר זה. ובב"ר פרשת ויחי (צו, ה) "אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז, כט), שלא יפדו בי המצרים, שהם משתחוים לשה, ואני נמשלתי בשה, "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז), במצרים כתיב "אשר בשר חמורים בשרם", וכתיב (שמות לד, כ) "ופטר חמור תפדה בשה", עד כאן. ובשמות רבה בפרשת בא (יח, י), הרבה נסים עשה הקב"ה עם ישראל; הרג בכורי (-בהמה-) [מצרים], שהם משולים לבהמה, שנאמר "אשר בשר חמורים בשרם", עד כאן. והנה תמצא כי מצרים דומים ונמשלים לענין החומר, וישראל הם נמשלים לענין הצורה. ולכך המצריים נמשכים אחר הראוי להם, וישראל אחר מה שראוי להם מצד עצמם, שהם קדושים ומובדלים בעצמם מכל עריות.