וענין שהם הפכים להם, כי עצמם של מצרים דבוקים בזנות וכל דבר תעוב, ונמשכים בטבעם אחר הזנות ומעשים אשר הם תעובים. וישראל עצם שלהם זרע אמת, גדורים בעריות, וקדושים ומובדלים מכל עריות, כמו שאמר הכתוב (תהלים קכב, ד) "שבטי יה עדות לישראל", שהעיד שמו עליהם שהם בני אבותיהם. ואחת היתה במצרים שזנתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כד, א) "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי", מלמד שלא היתה בישראל רק זו, כדאיתא בויקרא רבה (לב, ה). ועליהם מפורש בקבלה (שיה"ש ד, יב) "גן נעול אחותי כלה", אמר רבי פנחס, "גן נעול" אלו הבתולות, "גל נעול" אלו הבעולות, "מעין חתום" אלו הזכרים. הרי כי ישראל הפכים למצרים; המצריים דבוקים בזנות, וישראל מובדלים מן הערוה ומן הזנות. ומאחר שגזר השם יתברך שעבוד וענוי על ישראל, והדבר יתפעל מהפך שלו, לכך ראוי שיהיה השעבוד באומה שהם הפכים להם. זהו ענין אחד שראוי* לישראל להיותם משועבדים דווקא למצרים, כי לא יתפעל דבר כי אם מהפכו.
גבורות השם · פרק ד׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.