גבורות השם · פרק ל״ט, ט׳

ויש ארבע בתים בראש, ובית אחד בתפילין של של יד (מנחות לד:). וזה כי כח התנועה שבאדם ראוי יותר להיות עליו שם ה', מן הכלי שמקבל כח התנועה. ולפיכך בתפילין של ראש כל פרשה מחולקת לעצמה, כי החלוק מורה על שמקבל שם ה' בבירור לגמרי, וזהו מורה על קדושה יתירה. אבל הזרוע שהוא כלי המקבל כח התנועה, אין ראוי למעלה זאת כמו בראש, ולפיכך הבית הוא אחד. כי חלוק הבתים לפי שמקבל הקדושה לגמרי קבול מבורר וניכר, ולכך כל בית ובית מיוחד וניכר בפני עצמו. אבל ביד, אף על גב שהוא מקבל שֵׁם ה', אין קבלה לַשֵּׁם מבורר כל כך. ולפיכך אין שָׁם חלוק בתים, ואין זה קבול גמור. לכך כל הבתים נכללו כאחד, לומר כי שָׁם קבלת שֵׁם ה' קבלה בלבד, לא בבירור. ולפיכך תפילין של ראש יותר קדושים מתפילין של יד. ותבין מה שאמרו חכמים (מנחות מד.) המניח תפילין מאריך ימים. וזה מפני כי הנחתן על הראש, ועל היד שהוא מקבל כח התנועה, שהוא החיים, לכך מאריך ימים. והכל לפי הענין; מפני שכל דבר הוא ניכר ומבורר על ידי החכמה, ובחכמה מבדיל בין דבר לדבר עד שהוא ניכר ומבורר, ולכך התפילין שמונחים על המוח ששם החכמה והדעת, כל בית ובית בפני עצמו, כי הקדושה לַשֵּׁם מבוררת גם כן, וניכר. אבל על הזרוע אין שָׁם חלוק בתים, מפני שאין הבירור וההכרה רק מצד החכמה, ולא בזולת זה. ולכך על הזרוע הם בית אחד, ואינם מחולקים. ודבר זה גם כן דבר ברור אמת, אין ספק בו.