וכן השבת שלפני יום הכפורים נקרא "שבת תשובה". וזה כי יום הכפורים הוא יום התשובה, שהכל שבים אל חזקתם הראשונה על ידי מחילת הקב"ה, שהוא מוחל להם, ושבים אל ה', וזה ידוע. ולכך קבעה התורה היובל ביום הכפורים (ויקרא כה, ט), שהכל שבים אל חזקתם הראשונה. ויום הכפורים דומה לזה, שהם שבים מן העון שהיה בהם, ושבים אל ה'. ולעתיד לבא, ליום שכלו שבת (תמיד פ"ז מ"ד), יהיה הכל שב אל ה' מפחיתות עולם הזה. וזה יהיה בזכות יום הכפורים, שהם שבים עתה אל ה', לכך יזכו לשוב באותו שבת אל ה'. ומפני שכל שבת הוא מענין* עולם הבא וזכר לו, לכך השבת שהוא קודם יום הכפורים הוא מעין השבת שיהיה הכל שב אל ה'. ודוקא שבת הקודם, ולא השבת שאחריו, כי השבת ההוא הוא קודם ועליון במעלה. ועוד, כיון שיש לשבת של עתיד, שהוא עולם הבא, שייכות אל יום הכפורים כמו שאמרנו, והשבת שלנו רמז לו, אין שייך רק בשבת שלפניו, ולא בשבת שאחר יום הכפורים, שכבר עבר יום הכפורים, וזה מבואר. וכך לענין שבת הגדול.
גבורות השם · פרק ל״ט, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.