"קדש לי כל בכור פטר רחם וגו'" (שמות יג, ב). טעם המצוה מפורש מאוד בשביל שהרג בכוריהם, כמו שכתוב בפרשה שאחר זאת הפרשה. ולא צוה רק על פטר רחם, ולדברי רז"ל שהיתה המכה אף שלא בפטרי רחם, אף בבכור של אב. וכך מוכח הכתוב שאמר (שמות ד, כג) "הנני הורג בנך בכורך", משמע שהמכה תהא במה שהוא בכור של פרעה. ובדברי רז"ל (מכילתא שמות יב, ל) "אין בית אשר אין שם מת" (שמות יב, ל), שהיו המצריות מזנות תחת בעליהן, והיו יולדות מרווקים, ואותו הבן בכור היה. ואם אין שם בכור, גדול בבית מת, שגם הוא נקרא בכור, דכתיב (תהלים פט, כח) "גם אני בכור אתנהו", עד כאן. אם כן אף בכור לאביו* מת.
גבורות השם · פרק ל״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.