גבורות השם · פרק ל״ח, ו׳

"זאת חקת הפסח" (שמות יב, מג). המצוה הזאת מצות הפסח במצרים ובדורות. ותימה, למה לא נכתבה פרשה זאת למעלה קודם (שם פסוק כט) "ויהי בחצי הלילה", עם שאר דיני פסח. ויראה, שכל מצוה הנאמרה למעלה יש בהן מצות עשה; "על מצות ומרורים יאכלוהו" (שם פסוק ח), ואף (שם פסוק ט) "אל תאכלו ממנו נא" יש בה שֵׁם מצות עשה (שם) "כי אם צלי אש". וכן (שם פסוק י) "לא תותירו ממנו עד בקר", יש שם מצות עשה (שם) "והנותר באש תשרופו", וכלם הם מצות הפסח ותקונו. ואותן המצות שהם תקון הפסח צוה להם בראש חדש ניסן כדכתיב קרא (שמות יב, א-כט), לפי שהם תקונו של פסח, ובעשרה לחדש צוה על לקיחתו (שם פסוק ג), ובי"ד לשחטו (שם פסוק ו). אבל מצות שהם בלא תעשה, כמו אלו המצות שהם כאן; "כל בן נכר לא יאכל" (שמות יב, מג), "וכל ערל לא יאכל בו" (שם פסוק מח), "לא תוציא מן הבית חוצה" (שם פסוק מו), וכל אשר נזכר בכאן, לא בא רק ללאו, ואין זה תקון עשייתו. ובי"ד נאמרה פרשה זאת, וכן פירש רש"י (שמות יב, מג) שבי"ד נאמרה, ולא נאמרה בראש חדש. ולכך חלק בין הפרשיות, דאם נכתבה פרשה זאת למעלה, הייתי אומר שגם היא* בראש חדש נאמרה. כלל הדבר כמו שאמרנו למעלה, שהדבור על העשיה היה בראש חדש, והלקיחה בי' בחדש, ובי"ד השחיטה. ומה שאמר (שמות יב, נ) "ויעשו כל בני ישראל וגו'", לומר כי לא היה בהן מי שאי אפשר לו לעשות הפסח, כמו שמתו אחיו מחמת מילה, שאי אפשר לו לעשות. אי נמי, חולה שהמילה סכנה לו. כי עכשיו הכל נמולו, כדי שיהיו כל ישראל עושים הפסח, ואין אחד שלא עשאו. שהיו צריכים על כל פנים לפסח, שעל ידו נגאלו. הנה התבאר לך ענין פסח ראשון.