גבורות השם · פרק ל״ו, ט׳

וצוה לאכול אותו* "צלי אש על ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב, ט). שכבר אמרנו שקרבן זה צוה הקב"ה להורות על שהוא יתברך יחיד בעולמו, ולפיכך כל המעשים מן קרבן זה נמשכים אחר ענין זה, להורות על האחדות. ולפיכך מצותו על ראשו ועל כרעיו. וצוה הקב"ה גם כן שיאכל צלי אש (שם), כי בשר מבושל הוא נפרד לחלקים על ידי בשול, אבל צלי הוא מתקשה ונעשה אחד. וכן צוה שלא יאכל ממנו נא (שם), שלא נצלה כל צרכו (רש"י שם), לפי שזה אינו אחד, כי אם על ידי צלי, שיוצא הרוטב והליחות ומתקשה ועושה בשרו אחד גמור.