ובמכילתא (שמות יב, יא), "ואכלתם אותו בחפזון" (שם), זה חפזון ישראל. אבא חנון* אומר משום רבי אלעזר, זה חפזון שכינה, שנאמר (שיה"ש ב, ח) "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים וגו'", עד כאן. ביארו בזה כי חפזון הנאמר כאן, לפי שכל דבר אשר הוא יוצא לפעל אין לו הנחה, מפני היציאה אל הפעל. ומפני שיצאו ישראל משעבוד לגאולה עכשיו, לכך צריך שיאכלו ישראל פסחיהם בחפזון באין הנחה. ולמאן דאמר זה חפזון שכינה, שמפני שהשכינה באה לגאול אותם, וכח אלקי כח קדוש בא להיות נקרא עליהם, ומפני כח אלקים הזה שבא לגאול אותם, שממהר ויחיש מעשיו כפי כחו וגבורתו* לעשות, ולכך היו צריכים לאכול הפסח בחפזון.
גבורות השם · פרק ל״ו, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.