גבורות השם · פרק ל״ה, ח׳

ואמר הכתוב (שמות יב, ג-ד) "שה לבית אבות שה לבית ואם ימעט וגו'". וגם דבר זה דוקא בפסח מצרים, שהיו נמנים דוקא לבית אבות, ולא פסח דורות. כי פסח מצרים יצאו בזכות אבותיהם, לכך ראוי שיהיו נמנים שה לבית אבות, כי השתלשלות יחוסם מביא להם הגאולה, כמו שהמשפחות משתלשלים מאבותיהם. ועוד, בשביל שהפסח הזה מורה על שישראל הם לחלק השם יתברך, שהוא אל אחד, כמו שבארנו למעלה, ויתבאר לקמן עוד, מפני זה צריכים ישראל שיתאחדו על ידי המשפחות על פסח זה, כי המשפחות מתאחדים במה שהם בשר אחד, או הוא והקרוב אליו, שהם שכנים יחד. וכל ענין הקרבן הזה שיהיה מורה כי קרבן זה לאל אחד, לכך יהיו מתאחדים עליו. וכן מה שצריכים להיות נמנים עליו קודם שחיטה, כדי שיהיה מיוחד לכל אחד ואחד קרבנו*, שקרבן הפסח מורה על מי שאנו עובדים לו עבודה הזאת, שהוא אל אחד, לכך ראויה זאת העבודה שיהיה הכל מיוחד. ואם לא היה נמנה כל אחד עליו, לא היה הקרבן מיוחד לכל אחד ואחד.