גבורות השם · פרק ל״ה, י׳

וצריך שיהיה "שה תמים זכר בן שנה מן הכבשים ומן העזים" (שמות יב, ה), הכל מורה על ענין האחדות, כמו שיתבאר לקמן. וכן (שמות יב, ו) "ושחטו אותו בין הערבים", קודם ערב של הלילה, ואחר היום שעבר, שכבר כחו תש. נמצא ש"בין הערבים" פירושו אחר חצות (פסחים סא.), שאז היום שעבר כחו תש, וערב של לילה עדיין לא היה. ודוקא שחיטת הקרבן בזמן הזה, כי זה מורה גם כן על האחדות. ודבר זה הוא דבר מופלא מאוד, כי בין הערבים הוא בין היום שעבר ובין היום שבא, ואינו שייך ליום שעבר, שהרי כבר היום מתחיל לערוב. ואינו מן היום שבא, שעדיין לא התחיל לבא. ולפיכך זה הזמן מיוחד לעצמו, ואינו שייך ליום שעבר ולא ליום הבא, ולפיכך באותו זמן ראוי לשחוט הפסח שהוא לאל מיוחד, ואין לו שתוף. ולפיכך כתיב "בין הערבים וגו'", וכל דבר שהוא בין שני דברים אינו שייך לאחד מהם, ודבר זה ידוע מאוד, ויתבאר בסמוך יותר.