ומה שאמר "למתי אעתיר" (שמות ח, ה), דמשמע דוקא למחר, ולא היום. וכן גבי הערוב (שמות ח, כה) "וסר הערוב למחר". מפני כי הכרתת הצפרדעים הפך ביאת הצפרדעים, ולכך צריך יום מיוחד, כי אותו היום כבר באה המכה לכל היום, ואין באותו היום הסרת המכה, ולפיכך לא היה הכרתת הצפרדעים והערוב עד למחר. אבל בברד* נאמר (שמות ט, כט) "כצאתי את העיר וגו'", מפני שאין זה רק הפסק הברד והקולות, וזה בודאי אפשר להיות מיד. ודוקא הצפרדעים, שאחר שגזר על הצפרדעים שיבאו באותו היום, אין גוזר גזירה אחרת שיכרתו. וכן הערוב שגזר ביום זה יהיו, אין גוזר גזירה הפך זה, שיכלו, אחר שבאה המכה לכל היום, אין המכה סרה באותו היום. וזה לא שייך לומר בברד שבאה המכה לכל היום, שהברד יורד זה אחר זה, ומן הברד שירד אין המכה, רק מה שהוא מוסיף והולך.
גבורות השם · פרק ל״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.