גבורות השם · פרק ל״ג, י״ב

ביאור זה, כי כל המכות לא שייך ספור לבנים כמו מכת הארבה. וזה כי כל מכה שהיא יוצאת לגמרי חוץ לטבע וחוץ למנהגו של עולם, או שהיה לגמרי כמנהגו של עולם, אין בזה "למען תספר". כי אותה שאינה כמנהגו של עולם, אינה רגילה לבא עוד, וכיון שלא תבא עוד אין כאן ספור, כי נשכח זכרה של ראשונה. או שהיה לגמרי כמנהג העולם, אין זה פלא לגמרי, ולא שייך בזה "למען תספר וגו'", כמו שהתבאר למעלה. אבל בארבה, מפני כי הארבה בעצמו הוא דבר שאינו רגיל שיהיה, ומכל מקום הוא בא לפעמים גם בשאר השנים, וכאשר הארבה בא בשאר שנים יזכור שפעם אחד בא ארבה יותר קשה, כי חדוש זה של ארבה מביא לזכור ראשונה. לאפוקי ברד, שרגיל לגמרי לבא, ואינו מזכיר ברד הראשון שהיה גדול מאוד, כי אין חדוש בברד זה שיזכור עמו ברד הראשון. לכך נאמר במכת ארבה "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך", ובזה ידע משה שהוא מכת הארבה. ובספר גור אריה (שמות י׳:ב׳ אות א) נתבאר עוד.