ובשמות רבה (ט, ב-ד), "ואמרת אל אהרן קח את מטך" (שמות ז, ט), אין רודה הקב"ה את הרשעים אלא במטה. ולמה, לפי שנמשלו לכלב, שנאמר (תהלים נט, ז) "ישובו לערב יהמו ככלב וגו'". כשם שדרכו של כלב להכותו במטה, כך אם יאמר לכם "תנו לכם מופת", הכה אותו במקל, שנאמר "אמור אל אהרן [קח את מטך] וגו'". "יהי לתנין" (שמות ז, ט), מה נחש מלחש והורג, אף המלכות* מלחשת והורגת, שנותן בבית האסורים ומלחש עליו להורגו. דבר אחר, מה הנחש מעוקם, אף המלכות מעקמת דרכיה. ולפיכך אמר הקב"ה למשה, פרעה מעוקם, כשבא להתעקם אמר אל אהרן ויתלה את המטה כנגדו, כלומר מזה אתה לוקה. דבר אחר, למה נס של תנין, לפי שפרעה נדמה לתנין, שנאמר (יחזקאל כט, ג) "התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו". כשהיה משה יוצא מאצל פרעה, היה אומר, אם יבא אצלי בן עמרם אני הורגו, אני צולבו, אני שורפו. כשהיה נכנס, [מיד] נעשה פרעה מטה, עד כאן.
גבורות השם · פרק ל״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.