אמנם בשמות רבה בפרשת בא (יג, ג), "כי אני הכבדתי את לבו" (שמות י, א), אמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים [לומר] לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר "כי אני הכבדתי את לבו". אמר ריש לקיש, יסתם פיהם של מינים, אלא "אם ללצים הוא יליץ" (משלי ג, לד), שהקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה ופעם שניה ושלישי ואינו חוזר [בו], והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כאן פרעה הרשע, כיון ששיגר לו הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על זה, אמר לו* הקב"ה, אתה הקשית ערפך ואין אתה חוזר בך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי אומר "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו".
גבורות השם · פרק ל״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.