גבורות השם · פרק ל׳, ו׳

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" (שמות ו, ג). דרשו במדרש רבות בפרשת וארא (ו, ד); אמר לו הקב"ה למשה, חבל על דאבדין ולא משכחנא. הרבה פעמים נגליתי על אברהם ועל יצחק ועל יעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך (שמות ג, יד-טו), ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה", בקש לקבור את שרה ולא מצא מקום* עד שקנאה* בדמים מרובים. ליצחק אמרתי (בראשית כו, ג) "גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתננה", בקש לשתות מים ולא מצא, שנאמר (בראשית כו, כ) "ויריבו רועי גרר [עם רועי יצחק] וגו'". ליעקב אמרתי (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שוכב עליה [לך אתננה] וגו'", בקש לנטות אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה (בראשית לג, יט), ולא הרהר אחר מדותי, ולא שאלני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואמרת בסוף (שמות ה, כב) "למה הרעות וגו'". וכשם שלא הרהרו אחר מדותי, כך (שמות ו, ה) "וגם אני שמעתי נאקת בני ישראל". כלומר, אף על גב שישראל שבאותו דור לא היו כשרים, ולא היו ראוים להגאל, לא אדקדק* אחר מעשיהם, כשם שלא דקדקו הם אחרי מעשי. כך משמע מדברי רז"ל.