ורמזו דבר זה בענין נעלם, כהא דאיתא בפרק קמא דתענית (יא:), במה שמש משה בימי המלואים. רב כהנא מתני, בחלוק* לבן שאין לו אמרא. רמז על שלימות הנבדל השכלי בחלוק לבן ולא היה לו אמרא. וראוי היה לשמש בזה, ודבר זה הוא מדתו, חלוק לבן שאין לו אמרא, שלא היה בעל אמירה, רק היה לו חלוק לבן, המורה על השכל, שהוא לבן וצח. ואין אני אומר כי מה שלא היה לו אמרא רמז בלבד, מה שיקרא שפת הבגד גם כן 'אמרא', כמו הדבור. אבל יש לך לדעת כי נקרא שפת הבגד 'אמרא', כי הדבור הוא גמר צורת האדם וסופו כמו שהתבאר, וכן האמרא הוא תכלית וסוף צורת הבגד, שהוא מדת האדם. ולפיכך ראוי למשה לשמש בחלוק לבן שאין לו אמרא, שהבגד הזה מתיחס לו וראוי לו, במה שמשה היה חסר הגמר שבו נעשה אדם גשמי, ובגד זה חסר הגמר גם כן.
גבורות השם · פרק כ״ח, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.