ועוד, כי השם מורה על ענין מיוחד, כי השם באין ספק בא על דבר מה. והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד, כי אין חוץ ממנו, לכך אי אפשר שיבא עליו שם מיוחד, כיון שכל שם מורה על דבר מיוחד, והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד, כמו שהתבאר בהקדמה, ולכך אי אפשר שיהיה נקרא בשם מיוחד. ולפיכך כאשר שאל "מה שמו", השיב הקב"ה כי שמו הוא "אהיה אשר אהיה", שנקרא הקב"ה "אהיה אשר אהיה", כלומר הנמצא אשר לא נודע ממנו רק שהוא הויה, ולפיכך נקרא שמו "אהיה", כלומר הויה. ומה שהוסיף "אשר אהיה", רצה לומר שהוא הויה פשוטה בלבד, וזהו "אשר אהיה". ומאחר שהוא הויה פשוטה, לכך אין לו יתברך שם קבוע, רק לפי המעשה של אותה שעה.
גבורות השם · פרק כ״ה, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.